שמי יעל, ואני רוצה לפרוס בפניכם סיפור אישי אודות מחלת הפסוריאזיס שפרצה בגיל 3, ההתמודדות עימה מעל 30 שנה, הריפוי וההחלמה.
אמי מספרת שהייתי תינוקת חיונית ובריאה, עד שיום בהיר אחד הופיעו נגעים אדומים עם קשקשת בפניי ובראשי. תחילה חשבו שזו פריחה שתחלוף ואט אט הכתמים האדומים התפשטו גם לזרועות ולרגליים. ההורים שלי התרוצצו איתי בבהלה אצל רופאי עור שונים ברחבי הארץ ולהפתעתם אבחנו אותי כחולת פסוריאזיס, באותה תקופה זה היה מאוד נדיר לתינוקות .
כשהייתי ילדה, נהגו לשאול אותי בגן ובבית הספר מהם הכתמים המפושטים על רגליי וידיי, מהיום שאני זוכרת את עצמי אני משננת את המנטרה ומציגה את עצמי כחולה, חולת פסוריאזיס. בישוב שבו גדלתי קיבלתי יחס חם ואוהב מהמשפחה והחברים בכל הקשור למחלה, המצאנו שירים ושמות כינוי לפסוריאזיס ( פסורי ) כך שנחסך ממני סבל רב בילדות .
הכול היה שמח וטוב עד שהגעתי לצבא, מאוד התביישתי להתקלח במקלחות המשותפות וששאלו אותי מה יש לי, הרגשתי שזה מלווה בתחושת רתיעה, וכמובן איך אפשר לשכוח את שאלת היום: זה מדבק ? לא!!
פעם ראשונה שהרגשתי מה המשמעות של מחלת עור, כולם ראו, לא תמיד היה אפשר להסתיר, לרוב ריחמו עליי, הביטחון העצמי שלי מאוד התערער ובתור בחורה שבלטה חברתית מאוד התחלתי להתרחק ולהתכנס בתוך עצמי, מה שהביא להתפרצות יותר חריפה של הנגעים.
באותם ימים הכרתי במקרה בחורה שהייתה מבוגרת ממני ב10 שנים וגם לה היה פסוריאזיס, היא אמרה לי " יעל, ניסית את כל הטיפולים והמשחות האפשריות, תנסי לחקור ולברר עם ההורים מה היה בגיל 3 ? מה הסיבה האמיתית שהביאה את המחלה הזו אליך בגיל כ"כ צעיר".
אני זוכרת שבאותו ערב לא הייתי רגועה בכלל, לא הבנתי איזה מצב רגשי יכול להיות לילדה כ"כ קטנה וכינסתי את ההורים שלי לשיחה שכל מטרתה הייתה להבין מה היה שם.
להורים לא היה קל לדבר וככל ששאלתי יותר שאלות הם הרגישו אי נוחות, מסתבר שחצי שנה לפני התפרצות המחלה, הורי חוו משבר גדול, איבדו את רוב רכושם וכספם ונותרו במצוקה מאוד גדולה עם 3 בנות קטנות שאני הצעירה בינהן. ריבים, צעקות וגם דיבורים על גירושין ליוו את אותה תקופה.
אני יכולה רק לשער מדוע המחלה פרצה בזמן שפרצה, ואם אני כתינוקת באמת הצלחתי לספוג את כל המתח שהיה בבית וכתוצאה מכך להיפגע בצורה חזקה. עובדה מעניינת שחוזרת על עצמה עד היום, כל פעם שאני עומדת בפני טרואמה חיובית או שלילית, לא עוברות יותר מ 48 שעות ואני מלאה בפסוריאזיס. כך קרה שאחי הקטן נולד ( הייתי בת 10), שאבי עבר אירוע מוחי (23), שחוויתי פרידה קשה מבן זוג (26).
בגיל 23 אחרי תקופה ארוכה מאוד של שקט הפסוריאזיס בא לבקר שוב, אבי שאני בקשר טוב מאוד איתו עבר אירוע מוחי ואני כתגובה התמלאתי בנגעים מכף רגל ועד ראש, זו הייתה התקופה הכי קשה שלי עד היום. במקביל הכרתי בן זוג חדש וכ"כ התמלאתי בפחדים שהוא יעזוב אותי אם יראה את הגוף שלי, לא הסכמתי לחשוף בפניו את הנגעים זמן רב, לקחתי את זה ללב בצורה קשה מאוד, לימים קיבלתי ממנו אהבה וקבלה בצורה בלתי רגילה.
עם השנים והבגרות הבנתי שהקשר הרגשי שלי למחלה הוא עמוק ואני כבר יודעת לזהות שאני בתקופת של מתח, לחץ ועומס רגשי, זה גורם לירידה בתנגודת הגוף ומאפשר למחלה שהייתה רדומה בגופי, להתפרץ. בהתפרצות האחרונה לפני 7 שנים, החלטתי שאני רוצה לתת מענה אמיתי למחלה ולנסות עוד משהו מלבד הטיפול הקונבנציונלי ומטיפולי השיזוף בים המלח, כך הגעתי לרפואה הסינית הידועה כרפואה יעילה מאוד לבעיות כרוניות וטיפול גוף נפש. הדיקור עזר לי והמתח הנפשי שהייתי שרויה בו לאט לאט נעלם והתחלף בתחושת ביטחון ורוגע, פורמולת הצמחים שהיו לי כ"כ מרים בהתחלה התגלתה כאפקטיבית והנגעים נעלמו כלא היו לאחר 3 חודשי טיפול.
טבעה של המחלה להתפרץ ללא התרעה מוקדמת ועל כן אני שומרת על הרגלי תזונה בריאים, תחזוקה של הגוף בטיפולי דיקור אחת לכמה חודשים ופעילות גופנית.
כיום, רוב הזמן העור נקי לחלוטין מדי פעם ישנם נגעים עדינים וחיוורים שאני "חיה איתם בשלום", למדתי שחשוב לקבל את המחלה ולא להיאבק בזה כי זה רק מחריף אותה.
בנוסף אני מקפידה פעם בשנה על טיפול אקלימי בים המלח המטיב מאוד עם שימור מצב העור הכולל: שהייה של 14 ימים ברציפות, חשיפה הדרגתית לשמש, ממספר דקות ועד 6 שעות ביום וטבילה במי ים המלח פעמיים ביום למשך עד 20 דקות בכל פעם.
